בקצרה: בפרק הממצאים מציגים באופן מסודר מה עלה מהנתונים. בפרק הדיון מפרשים את הממצאים, מקשרים אותם לשאלת המחקר ולספרות הקיימת, ומסבירים מה אפשר ללמוד מהם. כדי למנוע חזרות, מציגים כל נתון בפירוט פעם אחת, ובדיון מזכירים רק את הממצאים הנחוצים לפרשנות.
אחרי איסוף הנתונים והשלמת הניתוח, מגיע השלב שבו צריך להציג את התוצאות ולענות על השאלה המרכזית: מה למדנו מהמחקר? כאן רבים מתלבטים אם לכתוב את הממצאים ואת הדיון באותו פרק, מה מותר לפרש בפרק הממצאים, ועד כמה צריך לחזור על הנתונים בפרק הדיון.
ההבחנה הבסיסית פשוטה: פרק הממצאים עונה על השאלה „מה נמצא?”, ואילו פרק הדיון עונה על השאלה „מה משמעות הממצא?” עם זאת, המבנה המדויק תלוי בתחום הלימוד, בסוג המחקר ובהנחיות המרצה. במדריך לכתיבת סמינריון חשוב לבדוק מראש אם נדרשים פרקים נפרדים או פרק משולב.
מה ההבדל בין פרק הממצאים לפרק הדיון?
פרק הממצאים מתאר את הנתונים שנאספו ואת תוצאות הניתוח. פרק הדיון מפרש את התוצאות ומסביר כיצד הן עונות על שאלת המחקר, כיצד הן מתיישבות עם מחקרים קודמים ומה אפשר להסיק מהן. הממצאים מספקים את הבסיס לדיון, אך אינם מחליפים אותו.
| נושא | פרק הממצאים | פרק הדיון |
|---|---|---|
| השאלה המרכזית | מה מצאנו? | מה הממצאים אומרים? |
| מטרת הפרק | להציג את תוצאות איסוף הנתונים והניתוח | לפרש את התוצאות ולבחון את משמעותן |
| סוג הכתיבה | תיאורית, עניינית ומדויקת | אנליטית, ביקורתית ומבוססת על מחקר קודם |
| מה אפשר לכלול? | טבלאות, נתונים, תמות, ציטוטים ותוצאות של ניתוחים | הסברים, השוואה לספרות, השלכות, מגבלות ומענה לשאלת המחקר |
| מה כדאי להימנע ממנו? | הסברים ארוכים על הסיבות לתוצאה או מסקנות שאינן מוצגות בנתונים | העתקה של כל הנתונים והצגה מחדש של הפרק הקודם |
מה כותבים בפרק הממצאים?
בפרק הממצאים מציגים את התוצאות באופן שיאפשר לקורא להבין מה עלה מהמחקר. כדאי לארגן את המידע לפי שאלות המחקר, השערות המחקר, המשתנים או התמות המרכזיות. מבנה עקבי עוזר לקורא לעקוב אחרי הממצאים וגם יוצר בסיס מסודר לפרק הדיון.
בדרך כלל פרק הממצאים כולל:
- הצגה תמציתית של הממצאים העיקריים.
- תוצאות של ניתוחים, מדידות או השוואות רלוונטיות.
- טבלאות ותרשימים, כאשר הם מסייעים להבין את הנתונים.
- במחקר איכותני: תמות מרכזיות, קטגוריות וציטוטים נבחרים מהראיונות או מהחומרים שנבדקו.
- גם ממצאים שלא תאמו את ההשערה או את הציפיות הראשוניות.
תיאור הממצאים צריך להיות מדויק ולא להציג את הנתונים כטובים, חלשים, מפתיעים או חשובים בלי להסביר את משמעותם. למשל, במקום לכתוב „הנתונים מוכיחים שהלמידה המקוונת טובה יותר”, אפשר לכתוב: „בקבוצת הלמידה המקוונת נמצא ציון ממוצע גבוה יותר”. ההסבר למשמעות ההבדל, לסיבות אפשריות או לחשיבותו שייך לדיון.
דוגמה להצגת ממצא כמותי
בפרק הממצאים: „הציון הממוצע של קבוצת הסטודנטים שלמדה באמצעות תרגול שבועי היה 84, לעומת 77 בקבוצה שלא השתתפה בתרגול.”
בפרק הדיון: „הפער בין הקבוצות עשוי להצביע על קשר בין תרגול שבועי לבין הישגים. עם זאת, מאחר שהמחקר אינו מוכיח קשר סיבתי, ייתכן שגם גורמים כמו ידע מוקדם או היקף ההשקעה בלמידה השפיעו על התוצאות.”
כאשר התוצאות מבוססות על נתונים מספריים, אפשר להיעזר במדריך לניתוח סטטיסטי כדי להציג את התוצאות בצורה ברורה ומדויקת.
דוגמה להצגת ממצא איכותני
בפרק הממצאים: „בניתוח הראיונות עלתה התמה של קושי לשמור על שגרת למידה בבית. שבעה מתוך עשרת המשתתפים תיארו הפרעות במהלך הלמידה. אחת המשתתפות אמרה: ‘אני פותחת את המחשב ללמוד, אבל כל הזמן יש משהו אחר שצריך לעשות בבית’.”
בפרק הדיון: „התמה של הפרעות בבית עשויה להסביר מדוע חלק מהמשתתפים התקשו להתמיד בלמידה. ממצא זה דומה למחקרים שעסקו בתנאי למידה מהבית, אך ייתכן שהשפעתו תלויה גם במצב המשפחתי ובסביבת הלמידה של כל משתתף.”
מה כותבים בפרק הדיון?
בדיון עוברים מתיאור הנתונים להסבר שלהם. מטרת הפרק היא להראות כיצד הממצאים עונים על שאלת המחקר ומה תרומתם להבנת הנושא. הדיון אינו חזרה על התוצאות, אלא המקום שבו מחברים בינן לבין שאלת המחקר, מסגרת המחקר והידע הקיים.
בפרק הדיון אפשר להתייחס לנקודות הבאות:
- מענה לשאלת המחקר: הסבירו מה הממצאים מלמדים ביחס לשאלה או להשערה.
- השוואה למחקרים קודמים: בדקו אם הממצאים תואמים את סקירת הספרות, שונים מהם או מוסיפים לה נקודת מבט חדשה.
- הסברים אפשריים: הציעו הסבר סביר לתוצאות, וסמנו בבירור כאשר מדובר בפרשנות ולא בממצא ישיר.
- ממצאים מפתיעים או לא צפויים: התייחסו אליהם ונסו להבין מה עשוי להסביר אותם.
- משמעות והשלכות: הסבירו מה אפשר ללמוד מהממצאים בהקשר התאורטי או המעשי של המחקר.
- מגבלות המחקר: ציינו גורמים שעשויים להשפיע על האופן שבו יש לפרש את התוצאות.
- כיווני מחקר להמשך: הציעו שאלות או בדיקות נוספות שעולות מתוך הממצאים והמגבלות.
הדיון צריך להישאר קשור לממצאים שנאספו. אין להסיק מהנתונים יותר ממה שהם מאפשרים, ואין להציג הסבר אפשרי כאילו הוכח. למשל, אם נמצא קשר בין שני משתנים, אין לכתוב שאחד מהם גרם לשינוי באחר, אלא אם שיטת המחקר מאפשרת לבסס טענה סיבתית.
להרחבה על מבנה הפרק ועל הקשר בין פרשנות, מסקנות והשלכות, אפשר לקרוא את המדריך לכתיבת פרק דיון ומסקנות.
איך נמנעים מחזרות בין הממצאים לדיון?
חזרה אינה בעייתית בכל מצב. בתחילת הדיון מותר להזכיר בקצרה את הממצאים המרכזיים, כדי שהקורא יבין על מה מבוססת הפרשנות. הבעיה מתחילה כאשר הדיון משחזר את אותן טבלאות, אותם מספרים או אותם ציטוטים בלי להוסיף להם משמעות.
- הציגו את הנתון המלא פעם אחת. בפרק הממצאים הציגו את התוצאה ואת הפרטים הדרושים להבנתה. בדיון הזכירו אותה בקצרה, ורק אם היא נחוצה לטיעון.
- הפרידו בין עובדה להסבר. הנתון עצמו שייך לממצאים; ההסבר למה הוא חשוב, מה עשוי לגרום לו וכיצד הוא קשור למחקרים קודמים שייך לדיון.
- אל תעתיקו טבלה לפרוזה. אם טבלה מציגה את כל התוצאות, כתבו בגוף הפרק את המגמה המרכזית או את ההבדל החשוב במקום לפרט שוב כל תא.
- השתמשו במבנה מקביל. אם הממצאים מוצגים לפי שאלות המחקר, רצוי שגם הדיון יתקדם באותו סדר. כך אפשר להפנות כל פרשנות לממצא המתאים בלי לחזור על כל הפרק.
- פתחו כל פסקת דיון בטענה פרשנית. במקום להתחיל שוב בתיאור הנתון, הציגו את המשמעות שאתם מבקשים להסביר, ואז הפנו לממצא הרלוונטי.
- בדקו שכל אזכור מוסיף מידע. אם משפט בדיון רק חוזר על תוצאה שכבר הוצגה ואינו מפרש אותה, מקשר אותה לספרות או מצביע על השלכה, כדאי לקצר או למחוק אותו.
דוגמה לקיצור חזרה
חזרה מיותרת: „בממצאים ראינו ש-62% מהמשתתפים העדיפו למידה בקבוצות קטנות. כלומר, 62% מהמשתתפים העדיפו קבוצה קטנה על פני למידה לבד או בכיתה גדולה.”
ניסוח שמוסיף פרשנות: „העדפת הלמידה בקבוצות קטנות עשויה להעיד על חשיבותה של אינטראקציה אישית בתהליך הלמידה. ממצא זה מתיישב עם מחקרים המדגישים את תרומתם של משוב ותמיכה בין עמיתים, אך יש לבחון אותו גם ביחס למאפייני המשתתפים ולמסגרת שבה נערך המחקר.”
איך המבנה משתנה לפי סוג המחקר?
מחקר כמותי
במחקר כמותי פרק הממצאים כולל בדרך כלל נתונים מספריים, תוצאות של בדיקות סטטיסטיות, קשרים בין משתנים או הבדלים בין קבוצות. יש להציג את הנתונים החשובים להבנת התוצאה, אך לא להעמיס חישובים או פלטים שאפשר להעביר לנספח. בדיון מפרשים את גודל הממצא ואת משמעותו, ומשווים אותו להשערות ולמחקרים קודמים.
מחקר איכותני
במחקר איכותני מציגים בפרק הממצאים תמות או קטגוריות שעלו מהנתונים, לצד ציטוטים שממחישים אותן. הציטוטים הם ראיות לתמה, ולכן כדאי לבחור אותם בקפידה ולא להציג רצף ארוך של אמירות דומות. בדיון מסבירים כיצד התמות עונות על שאלת המחקר, כיצד הן קשורות לידע הקיים ומה אפשר להבין מהן מעבר לתיאור דברי המשתתפים.
מחקר משולב
במחקר שמשלב נתונים כמותיים ואיכותניים, כדאי להסביר כיצד שני סוגי הממצאים מתחברים. אפשר להציג תחילה כל סוג נתונים בנפרד, ולאחר מכן להשוות ביניהם או לשלב את הפרשנות בדיון. הבחירה תלויה בשאלת המחקר ובמבנה שנקבע לעבודה.
בכל אחד מסוגי המחקר, ההצגה והניתוח צריכים להתאים לשיטת המחקר שנבחרה. חשוב לוודא שהממצאים נובעים מהליך איסוף וניתוח שהוגדר בפרק השיטה, ולא להוסיף בדיעבד נתונים או ניתוחים שאינם קשורים לתכנון המחקר.
האם אפשר לשלב את פרק הממצאים והדיון?
כן. בחלק מהתחומים ובהתאם להנחיות המוסד או המרצה, מקובל לכתוב פרק משולב שבו מציגים ממצא, מפרשים אותו וממשיכים לממצא הבא. מבנה כזה מתאים כאשר כל תוצאה דורשת הסבר מיידי, למשל במחקרים איכותניים מסוימים. במקרים אחרים עדיף להציג קודם את מכלול הממצאים ורק אחר כך לדון בהם.
גם בפרק משולב חשוב לשמור על הבחנה ברורה. אפשר ליצור תתי-פרקים לפי שאלות המחקר, ובכל אחד מהם להציג תחילה את הממצא ולאחר מכן את הפרשנות. לפני הכתיבה, בדקו את הנחיות הקורס, החוג או המנחה. אם הן דורשות פרקים נפרדים, יש לפעול לפיהן גם אם מבנה משולב נפוץ בתחום אחר.
תבנית קצרה לכתיבת פסקת דיון
אפשר להשתמש בסדר הבא כדי לבנות פסקה שמפרשת ממצא בלי לשחזר אותו:
- טענה: מהו הרעיון המרכזי שעולה מהממצא?
- הפניה לממצא: על איזה נתון, תמה או ציטוט הטענה מבוססת?
- פרשנות: מה עשוי להסביר את התוצאה ומה היא מלמדת?
- השוואה: כיצד הממצא קשור למחקרים קודמים או למסגרת התאורטית?
- סייג: מה אי אפשר לקבוע על סמך המחקר, והאם קיימים הסברים חלופיים?
דוגמה: „העדפת המשתתפים לקבל משוב אישי עשויה להצביע על צורך בליווי במהלך הלמידה. הדבר מתיישב עם מחקרים המדגישים את תפקידו של משוב בתהליך הלמידה, אך במחקר הנוכחי לא נבדק אם משוב אישי שיפר בפועל את ההישגים. לכן, הממצא מצביע על העדפה של המשתתפים ולא מוכיח השפעה על הצלחתם.”
שאלות נפוצות
האם מותר להזכיר ממצאים בפרק הדיון?
כן. כדאי להזכיר בקצרה את הממצא שעליו מבוססת כל פרשנות. אין צורך להציג מחדש את כל הנתונים, הטבלאות או הציטוטים שכבר הוצגו בפרק הממצאים.
האם צריך לפרש ממצאים בפרק הממצאים?
בדרך כלל פרק הממצאים מתמקד בתיאור התוצאות, ופרק הדיון בפרשנות שלהן. אפשר להוסיף תיאור קצר של דפוס או מגמה, אך הסברים לסיבות ולמשמעות שייכים לדיון. יש לפעול לפי דרישות התחום והמרצה.
מה עושים אם התוצאות אינן תומכות בהשערה?
מציגים אותן בפרק הממצאים באופן מלא ומדויק. בדיון מסבירים מה אפשר ללמוד מהן, בוחנים הסברים אפשריים ומתייחסים למגבלות המחקר. אין לשנות או להסתיר תוצאות כדי שיתאימו להשערה.
האם חייבים להציג את כל הנתונים בגוף העבודה?
לא בהכרח. בגוף העבודה מציגים את הנתונים הנחוצים להבנת הממצאים ולמענה על שאלת המחקר. נתונים מפורטים, שאלונים, פלטים או חומרי גלם עשויים להתאים לנספחים, בהתאם להנחיות העבודה.
האם פרק הדיון כולל גם מסקנות?
לעיתים כן. יש עבודות שבהן הדיון כולל את המסקנות, המגבלות וההמלצות, ובעבודות אחרות יש פרק מסקנות נפרד. בדקו את מבנה העבודה הנדרש ושמרו על חלוקה עקבית בין הפרקים.
רשימת בדיקה לפני הגשת העבודה
- האם פרק הממצאים מציג את התוצאות בלי להסביר אותן בהרחבה?
- האם כל ממצא מרכזי קשור לשאלת מחקר, להשערה או למטרה שהוגדרה?
- האם בפרק הדיון יש פרשנות, השוואה לספרות או הסבר, ולא רק חזרה על התוצאות?
- האם כל טבלה ותרשים מוסיפים מידע ואינם משכפלים את הטקסט?
- האם התייחסתי גם לממצאים שלא תאמו את הציפיות?
- האם עוצמת המסקנות מתאימה למה שהנתונים מאפשרים לקבוע?
- האם מבנה הפרקים תואם להנחיות המרצה או החוג?
לסיכום
פרק הממצאים מתאר מה עלה מהמחקר, ופרק הדיון מסביר מה אפשר להבין מהתוצאות. הצגה ברורה של הנתונים, לצד פרשנות שמקשרת אותם לשאלת המחקר ולספרות, עוזרת לקורא לראות את ההיגיון של העבודה. כדי להימנע מחזרות, הציגו כל נתון בפירוט במקום אחד, ובדיון הזכירו אותו רק במידה שנדרשת כדי להסביר את משמעותו.
אם אתם בונים את מבנה העבודה, כדאי להתחיל מניסוח ברור של שאלת המחקר, ולוודא שהממצאים והדיון מתקדמים יחד כדי לענות עליה.
