אוניברסיטה או מכללה

בעוד שאצל הפעוט הגדל בארצות הברית, מסלול הלימודים הגבוהים, מתחיל כבר מהגן שיקבע את מסלול לימודיו בבית יסודי, תיכוו ומשם לאקדמיה, בישראל המצב שונה.

הישראלים אינם מייעדים את ילדיהם כבר בגיל הגן לאוניברסיטה בגיל 18. מסלול הלימודים של הנוער הישראלי, נקטע בגיל 18 לצורך שירות צבאי. מכאן שהמחשבה על "מה שיבוא אחרי הצבא", נדחית לעתים.

אומנם, הנער/נערה הצעירים נותנים על כך את הדעת. אך רגע ההחלטה לאן הפנים מועדות , נדחים אצל רוב בני הנוער , בעיקר אצל אלה שלא מגובשים בהחלטה.

נכון הוא שיש עתודאים, שהשירות הצבאי יחכה להם עם סיום הלימודים, ומכאן שהלימודים מונחים תחת כללי הצבא , לא פעם. ויש כאלה שיודעים מראש לאן פניהם מועדות – אך הרוב , אינו נמצא בידיעה הברורה הזאת.

5 אוניברסיטאות שלטו במרחב האקדמי בארץ , כשהפריחה של המוסדות להשכלה גבוהה נתנה את ביטוייה באופן בולט רק לפני כעשרים שנים. אך קודם שאנו דנים בעניין, כדאי שנבחן מה ההבדל בין שני המוסדות.

אוניברסיטאות בישראל

אוניברסיטה – הוא מוסד מחקר . מטרתו הבסיסית להכשיר סטודנטים להמשיך את המחקר, ולהפיץ את הידע. כאשר יש מקצועות כמו : עריכת דין, פסיכולוגיה ורפואה – נדרשים התלמידים לשנים רבות של למידה תוך התמחות מחוץ לכותלי האוניברסיטה. ולכן , האוניברסיטאות פתחו בתוך המוסדות עצמם בתי ספר: לרפואה, לעבודה סוציאלית, לחינוך וכו'.

מכללות בישראל

מטרת בתי הספר הייתה ועדיין להכשיר אנשי מקצוע מחוץ לכותלי האוניברסיטה. וההתמקדות היא מקצועית תוך שילוב המחקר. המכללה – מטרתה להכשיר אנשי מקצוע. במכללה אין מדעי הרוח כתחום מחקרי, וכך גם לימודי מדעי החברה אינם מחקריים. משמע, שהתלמיד מהשנה הראשונה נחשף לעשייה, להתלמדות, תוך כדי לימודיו. הלימודים במכללה יקרים יותר, והם נתפסים כלימודים פרטיים.

פתיחתן של מכללות היה כפועל יוצא של דרישת הקהל, מספר התלמידים גדל. האוניברסיטה המשיכה לשמוע על הדרישות שלה, ומכאן שהתקבלו מתי מעט. על כן, המכללות היוו תחליף נהדר.

המהלך ניכר בתחילתו כאשר סטודנטים ניסו להתקבל ללימודי עריכת דין, ולא הצליחו. עד כדי כך שהאוניברסיטאות פתחו לימודי בוקר ולימודי ערב. עם השנים נפתחו מכללות לעריכת דין, לראיית חשבון וכלכלה, ולא עבר זמן – לימודי תקשורת , מנהל עסקים, פרסום וכו'.

כולם – לימודים הדורשים 3-4 שנים ובעיקר המטרה להכשיר אנשי מקצוע, שיוכלו לצאת לשוק העסקי ולהצליח. השילוב התאורטי והמעשי באים לידי ביטוי כבר מהשנה הראשונה. ההבחנה החדה, הדיכוטומית, אינה בהכרח ברורה לקהל הישראלי הצעיר, והבחירה נובעת יותר ממניעים של "איפה יהיה לי קל יותר להתקבל?", אם השנים התופעה הולכת ומשנה צורה, גם משום שהמכללות מכוונות לכיוון מקצועות ומקצוענות, וגם משום שהן צברו במהלך השנים מוניטין המושך תלמידים.

כיום, הרבה מאוד מכללות, הן שם דבר בשוק הלימודים הגבוהים, ומעבר להיותן יקרות יותר, הן מושכות את ציבור הקהל הצעיר ללכת וללמוד אצלן. הן מאפשרות מלגות לאלה הנזקקים לכך- ובאופן הזה כל אחד יכול להבטיח את לימודיו, בתנאי שיתקבל.

אשר לקבלה ללימודים – קיימת גמישות רבה יותר לקבלה ללימודים במכללה, כי היא נתפסת פחות נוקשה, פחות שמרנית, ויותר פתוחה ואוהדת את הקהל הצעיר.

סטודנטים רבים, בן במכללות והן באוניברסיטאות, מתקשים בשילוב לימודים ועבודה. מוסדות הלימוד להשכלה גבוהה דורשים להגיש עבודות במהלך התואר והמעמסה כבדה.

מבין המשימות המוטלות במהלך התואר, הפרויקט הגדול והקשה ביותר עבור סטודנטים רבים הינו עבודת סמינריון. אנו באקדמוס משקיעים משאבים רבים על מנת לסייע וספק ליווי מקצועי בתהליך כתיבת עבודה אקדמאית בתשלום בכל תחום.

לסיכום

לא ניתן להסיק מתוכן החיבור ממכללה או אוניברסיטה. זו גם לא היתה מטרת החיבור. אך מה שברור הוא, שבשעה שיש אבחנה ברוה מאוד – מהי הרוח הנושבת בכל אחד מהמוסדות. ההחלטה ללמוד במוסד זה או אחר, לא תמיד נובעת מהסיבות הנכונות, אלא מהאפשרות והסיכוי להתקבל.